שוכר המסרב להתפנות מנכס ו/או וחדל מלשלם את דמי השכירות החודשיים, הנו סיוט הבלהות של כל בעל נכס. גודל הסיוט נובע מהעובדה, שידועה לכל מי שנוגע בעניין, לבעלי הדירות אין כלי מיידי ומוחץ בעזרתו יכולים הם להוציא את השוכר, מסיג הגבול, מביתם.
כך נוצר לו מצב אבסורדי לפיו בעלי הנכסים הופכים להיות כבני ערובה בפני גחמותיהם ורצונותיהם של השוכרים, ברצותם משלמים ומתפנים, וברצותם עושים בנכס כבתוך שלהם, ללא מפריע.
הליכים משפטיים בתביעת פינוי דירות משוכרים
ניהול הליך משפטי בתביעת פינוי דירות אינו דבר של מה בכך. הוצאות משפטיות משמעותיות, וכן, התמשכות ההליכים המשפטיים משך חודשים ארוכים, הנן רק חלק מהסיבות המונעות מבעלי נכסים מלפעול להגשת תביעת פינוי דירות לערכאות משפטיות.
מצב דברים עגום זה, הצריך שינוי חקיקה משמעותי, אשר אמור היה לסייע לבעלי הנכסים להיפרע משוכרים המסרבים להתפנות מדירות לא להם. ואכן, ביום 28.12.08 הוכנסו לתוקפן תקנות 215ז-215יג, לתקנות סדר הדין האזרחי, ומכוחן נקבע כי, בתביעות פינוי דירות (וכל מושכר אחר), אשר חוק הגנת הדייר אינו חל עליו, יתנהלו הליכים משפטיים מקוצרים, זאת בכדי לסייע בידי בעלי הנכסים להביא ל פינוי דירות בהקדם האפשרי, תוך אמירה חד משמעית: תמו ימי החסד של שוכרים שניצלו לרעה את התמשכות ההליכים בבתי המשפט, כעת, עידן חדש (ומקוצר!) מפציע.
תביעת פינוי דירות ע"פ התקנות החדשות
תקנות פינוי החדשות שהותקנו (תיקון 2, התשס"ח-2008) קובעות הליך מיוחד שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר", במסגרתו יתבררו תביעות לפינוי דירות (וכל מושכר אחר, שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו) באופן מהיר ומגודר בזמן.
ע"פ תקנות פינוי דירות משוכרים, על משכיר המגיש תביעה ל פינוי דירות, לפעול כך:
בתחילה, על המשכיר (הלוא הוא התובע) להגיש תביעה לפינוי שכירות לבית המשפט המוסמך (ע"פ כללי הסמכות המקומית והעניינית) ולהכתיר תביעתו זו בשם "תביעה לפינוי מושכר", או אז תכנס התביעה למסלול המהיר השמור לתביעות פינוי דירות. לכתב התביעה על התובע לצרף תצהירי עדות ראשית של עדים (בו יש לפרט את הנסיבות שהובילו להגשת התביעה) וכן אסמכתאות כלשהן (חוזה השכירות, מכתב התראה לפינוי וכיו"ב) וכל מסמך רלוונטי שיש בו כדי לסייע בידי בית המשפט להגיע לחקר האמת.
יצוין, כי ע"פ תקנות פינוי, אין לצרף לכתב תביעה זה, סעדים אחרים מלבד סעד הפינוי. הווה אומר, שפיצויים כספיים כלשהם, בשל נזקים שנגרמו לבעל הנכס, יש לתבוע בתביעה נפרדת שתברר ככל תביעה, במסגרת הליך משפטי נפרד.
לאחר הגשת התביעה לפינוי המושכר, אמור להגיש השוכר (הלוא הוא, הנתבע) כתב הגנה, בו יפרט את הסיבות שהובילוהו לסיטואציה. גם לכתב ההגנה, יש לצרף תצהירי עדות ראשית וכן כל מסמך רלוונטי.
יש להגיש את כתב ההגנה לא יאוחר מ-30 ימים מיום קבלת כתב התביעה, שאלמלא כן, זכאי התובע לקבל פסק דין לפינוי שוכר, בהיעדר הגנה (יש צורך בבקשה נפרדת לשם כך).
לאחר קבלת כתבי הטענות, קובע בית המשפט מועד לדיון לצורך בירור התביעה. ויודגש, כי הדיון יקבע בתוך 30 ימים, החל מהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה. כאשר ההנחה היא שבדיון זה יינתן פסק דין והמחלוקת תגיע לקיצה. עם זאת, במקרים סבוכים יותר, במידה ויש צורך בדיונים נוספים, תתברר התביעה במתכונת תביעה "בסדר דין מהיר", שבמסגרתה חלים הליכים מקוצרים ונטולי פרוצדורות.
החידושים שמביאים עימן התקנות נעוצים בדרישה כי לכל כתב טענות יצורפו כבר מלכתחילה, כל המסמכים והתצהירים הדרושים לבירור התביעה, מה שמייתר בקשות לגילוי מסמכים וכו' שמאריכות באופן ניכר את ההליכים. חידוש משמעותי נוסף נעוץ בזמן, הקצר יחסית, שנקבע למועד הדיון הראשון בתביעה (בשונה מתביעות אחרות בהן קבוע הדיון הראשון בתביעה למספר חודשים רב קדימה).