בית המשפט העליון דחה את בקשתו לערעור של שוכר, אשר הגיש את הבקשה בגלגול שלישי (!) בטענה (הפעם), כי הגנתו נפגעה בשל אופייה המהיר של תביעה לפינוי מושכר, הותיר את צו פינוי המושכר על כנו ואף חייב את השוכר בהוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ (!).
תמוה ניסיון השוכר לנסות ולערער פעם שנייה (!) על צו הפינוי שקיבל ובייחוד, כאשר טענותיו נשמעו כבר בשתי ערכאות ונדחו ובכל פעם, נקבע כי הפר את ההסכם וכי עליו לפנות את המושכר!.
תביעה לפינוי מושכר – השוכר הפר את ההסכם – ניתן צו פינוי
הצדדים התקשרו בהסכם שכירות להשכרת מבנה תעשיה לשוכר לתקופה של 5 שנים (עם אופציית הארכה) תמורת דמי שכירות בסכום של 5,250 ₪ מידי חודש.
כבר לאחר כחצי שנה, שלח המשכיר מכתב דרישה לפינוי המושכר מאחר ובין היתר, השוכר ביטל שיקים שניתנו בעבור דמי השכירות. יצוין, כי לשוכר ניתנה האופציה לתקן את ההפרות אך השוכר בחר שלא לתקנן ולפיכך, הגיש המשכיר תביעה לפינוי המושכר בבית משפט השלום.
השוכר טען כי לא הפר את ההסכם וכי מאחר והמשכיר הטעה אותו לגבי שטח המושכר, החליט לקזז על דעתו מדמי השכירות
השוכר לא שילם את דמי השכירות אף במהלך כל זמן ניהול התביעה (כ – 7 חודשים) ולכן ומאחר והיו גם הפרות נוספות (כמו העובדה שהשוכר ביצע בניה לא חוקית במושכר), דחה בית בית המשפט את כל טענותיו (לרבות טענת הקיזוז) ונתן צו פינוי כנגדו.
ניסיון ערעור ראשון למחוזי – השוכר העלה טענה חדשה
השוכר הגיש ערעור וטען טענה חדשה לפיה, בעת מועד הגשת התביעה לא שילם רק בעבור שני חודשי שכירות ולכן אין המדובר בהפרה המצדיקה פינוי לפי ההסכם עצמו.
בית המשפט המחוזי דחה טענה זו מאחר וכלל לא הוזכרה על ידי השוכר בכתב ההגנה בבית משפט השלום, אך בכל מקרה העובדה שביטל את השיקים מעידה על הפרה צפויה (כפי שאף היה בפועל והשוכר לא שילם במשך חודשים רבים) שאף בגינה ניתן להורות על פינוי המושכר.
בסופו של יום ואף בצירוף יתר ההפרות של השוכר (שלא תוקנו כאמור לאחר משלוח התראתו של המשכיר), נדחה ערעור השוכר.
ניסיון ערעור שני לעליון – שוב הועלתה טענה חדשה
השוכר לא אמר נואש והגיש בקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי רק שהפעם, בנוסף לטענותיו שנטענו כבר העלה שוב טענה חדשה (עם משמעות ציבורית לטעמו) לפיה, העובדה שתביעת פינוי המושכר נוהלה בסדר דין מהיר, מנעה ממנו לנהל את הגנתו כראוי (כך ממש).
עוד טען השוכר, כי נוצר מצב שבו למשכירים יש כוח משפטי בלתי סביר והן בעצם יכולים להגיש תביעת פינוי על "כל הפרה קטנה".
בקשת השוכר נדחתה – הוא יפנה את המושכר לאלתר
בית המשפט דחה את בקשת השוכר, הורה על ביצוע צו הפינוי ואף חייב את השוכר בהוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ מן הטעמים הבאים:
- מבחינה משפטית – רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים וזה אינו המקרה וסדר הדין המהיר בו התנהלה התביעה כלל לא פגע בזכויותיו ובייחוד כאשר לשוכר ניתנה ההזדמנות להעלות טענותיו, להביא עדים ולהוכיח הגנתו ככל שרצה.
- לגופו של עניין – טענותיו של השוכר הועלו, נידונו ובצדק נדחו ולכן, אין לשנות את קביעותיהם של בתי המשפט השלום והמחוזי.
עו"ד נמרוד חיים הראל מסביר כי תביעות לפינוי מושכר הינן בדרך כלל פשוטות להוכחה או להפרכה ולכן, לא כדאי להפוך תיקים כאלה ל"תיקי רצח" ולצאת להרפתקאות מיותרות!
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 4089-22.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר