חוק פינוי שוכר

חוק פינוי שוכר – הקדמה

שוכר המסרב להתפנות מנכס מושכר, חרף העובדה שתקופת חוזה השכירות הסתיימה זה מכבר, או שוכר הממאן לשלם את דמי השכירות בעבור הנכס המושכר ומסרב לפנותו, הנן תופעות מתסכלות שבעלי נכסים רבים נאלצים להתמודד עימן, בלא שיהיו בידיהם כלים ממשיים לפתרון מצוקתם.

במצוקתם ותסכולם הרב, פנו משכירים רבים לדרכים עצמאיות וניסו לפנות את הדיירים הפולשים על ידי נקיטת סנקציות שונות, כגון: ניתוק החשמל, המים הגז, תפיסת חזקה בנכס המושכר והוצאת חפציו של הדייר, או החלפת המנעול בדלת הדירה. פעולות אלו מכונות "עשיית דין עצמי" והן אסורות על פי חוק (ואת זה יודע כל דייר מנוסה). משכירים שפעלו כאמור, מצאו עצמם, בסופו של הליך משפטי, משלמים פיצויים כספיים לשוכר (כן. אותו שוכר ששהה באופן בלתי חוקי בדירתם) בגין עוגמת הנפש הרבה שגרמו לו.

שוכרים ניצלו לרעה את העובדה שידיהם של בעלי הנכסים כבולות, וכי פנייה בתביעה משפטית לפינויים מהנכס המושכר, תמשך חודשים ארוכים, במהלכם מוקפא המצב לטובתם, בעודם ממשיכים לעשות שימוש חופשי בנכס לא להם. אוזלת ידה של המערכת המשפטית, והעומס על בתי המשפט, שימשו ככלי בידיהם של השוכרים פורעי החוק.

חוק פינוי שוכר – השינוי החקיקתי

העובדה שתופעה זו פשטה בחברה כמגפה, הביאה את שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, ליזום שינוי חקיקתי בסוגיית פינוי השוכרים, שמטרתו לסייע לבעלי הנכסים לפנות את הדיירים הפולשים בדרך מהירה ופשוטה יותר.

השינוי החקיקתי שידוע בתור חוק פינוי, הנו אלא תקנות, שהותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות 215ז-215יג). תקנות אלו נכנסו לתוקפן ביום 28.12.08 ומטרתן לשים קץ להתמשכות ההליכים במסגרת תביעה לפינוי שוכר. תקנות הפינוי קובעות זמנים מוגדרים לניהול ההליכים בתיק, כך, שככלל, תביעה לפינוי דייר מנכס מושכר, לא תמשך יותר מ-60 יום.

תביעה לפינוי מושכר

בהתאם לתקנות הפינוי (חוק פינוי שוכר, בלשון הציבור), להלן ההליכים בתביעה לפינוי שוכר מנכס מושכר: ראשית, יש להכתיר את כתב התביעה בשם "תביעה לפינוי מושכר", כך תכנס התביעה למסלול המהיר, השמור לתביעות פינוי. בכתב התביעה יש לפרוס את המסכת העובדתית שהובילה להגשת התביעה ולצרף לה כנספחים את כל המסמכים הרלוונטיים להוכחתה, לרבות, תצהירי עדות ראשית, חוזה השכירות, מכתב התראה לפינוי וכיוצא באלה.

יש לדעת, כי תביעה לפינוי מושכר, אינה יכולה לכלול שום סעד אחר זולת הפינוי גופו. הווה אומר, שעל התובע המבקש לתבוע פיצויים מהשוכר, להגיש תביעה אחרת בהליך נפרד, שתתברר ככל תביעה.

כתב התביעה יומצא לנתבע, הלוא הוא הדייר, ולזה האחרון מוקצבים 30 יום להגשת כתב הגנה, בו יציג את תגובתו לטענות נגדו, ויצרף כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטיעוניו.

בתום המועד לקבלת כתב ההגנה, על בית המשפט לקבוע מועד לדיון, שלא יאוחר מ-60 ימים, מיום קבלת כתב התביעה. ההנחה היא, כי לשוכר אין טענת הגנה ממשית, ולפיכך הדיון הראשון בתיק יהיה גם האחרון, ויינתן פסק דין לפינוי המושכר (חידוש זה מהותי, בהיותו מגביל את קביעת מועד הדיון באופן משמעותי. שכן, בתביעות רגילות, הדיון הראשון, בבתי המשפט העמוסים עד לעייפה, מתקיים חודשים ארוכים לאחר קבלת כתב התביעה).

עם זאת, יש לזכור, כי גם לאחר קבלת פסק דין המיוחל לפינוי המושכר, ניצב בעל הנכס בפני עיכוב נוסף, והוא פינויו בפועל של הדייר מהנכס. או אז יזדקק המשכיר לפנות ללשכת ההוצאה לפועל עם פסק הדין, בכדי שזו תסייע בידו להוציא, פיזית, את הדייר מהנכס המושכר, הלכה למעשה.