המשכירה העלילה עלילות שווא – השוכר לא יפנה את הנכס!

בהינתן סיטואציה בלתי רגילה בשל התנהלותה הבלתי הולמת של התובעת, נתן בית משפט השלום באשקלון פסק דין בהעדר שני הצדדים לפיו, נדחתה תביעתה של התובעת לפינוי השוכר טרם הסתיימה תקופת השכירות.

בית המשפט קבע, כי השוכר לא הפר את ההסכם ואף אינו עתיד לעשות כן, זאת בניגוד לחששותיה של התובעת אשר התבררו לא רק ככאלה שאינם מוצדקים, אלא ככאלה אשר נובעים מהתנהלות התובעת אשר "אינה הולמת את הסיטואציה החברתית בה היא נתונה" (לדברי בית המשפט עצמו).

הגישה תביעת פינוי למרות שתקופת השכירות הוארכה

בין התובעת לשוכר נערך הסכם שכירות לפיו, בין היתר, דמי השכירות יעמדו על סכום של 2,900 ₪ מידי חודש ובנוסף, לשוכר ניתנה אופציה הארכת תקופת השכירות בשנה בתנאי שיודע על כך בכתב, יחתום על הסכם חדש ויפקיד שיקים נוספים בעבור דמי השכירות.

ההסכם הוארך לשנה נוספת (לטענת התובעת בעל כורחה) ולמרות זאת, הגישה התובעת תביעה לפינוי השוכר לפני תום תקופת האופציה וטענה כי :

1. ההסכם לא הוארך בכתב כנדרש.
2. השוכר מאיים ומקלל אותה, מאיים כי לא יעזוב את המושכר וגורם לה ללחצים נפשיים והיא אינה יכולה להמשיך להשכיר לו את הדירה.
3. השוכר לא שילם לרשויות בהתאם להסכם.
4. השוכר לא האריך את הערבות הבנקאית ולא ערך ביטוח לדירה בהתאם להסכם.

השוכר ניסה "להיות בסדר"

השוכר מצידו טען, כי אין כל בסיס לטענות התובעת שכן, ההסכם חודש במסגרת התכתבויות דוא"ל בין הצדדים ולא היו כל הפרות מצידו שכן, העביר את השיקים בעבור דמי השכירות, האריך את הערבות הבנקאית כנדרש ואף ערך ביטוח לדירה.

השוכר אף הוסיף וטען, כי התנהלות התובעת אינה בגדר התנהלות נורמטיבית והיא מעלילה עליו עלילות מופרכות ומומצאות והכל, כיון שדרש ממנה לתקן ליקויים שונים בדירה שעליה לתקן מתוקף היותה הבעלים של הנכס בהתאם להסכם השכירות.

השוכר לא יפונה מהמושכר טרם סיום ההסכם

בית המשפט החל בהכרעתו בציון העובדה, כי בדיון שנערך לפניו התנהגה התובעת באופן שאינו מקובל, היא התפרצה ואיבדה שליטה על עצמה ולא הצליחה לשלוט על רגשותיה – מה שיכול היה להסביר, מסתבר, מקצת מטענות השוכר.

תביעתה של התובעת נדחתה וכך קבע בית המשפט :

1. הודעה על אופציית ההארכה בכתב – נקבע, כי התכתבויות הדוא"ל בין הצדדים עונה על דרישה זו של ההסכמה בכתב ובייחוד, כאשר השוכר שלח 12 שיקים חדשים בעבור דמי השכירות.
2. נכונותו של השוכר לעזוב מרצונו – השוכר היה מוכן אף לעזוב לפני תום התקופה, אך חשש (ונראה כי בצדק) שהתובעת תעשה שימוש בשיקים ובערבות שנותרה אצלה שלא כדין.
3. השוכר לא הפר את ההסכם – השוכר הראה לבית המשפט בעצם כי כל טענות התובעת (לרבות בעניין התשלומים לרשויות, הארכת הערבות הבנקאית וכיו"ב) כלל אינן נכונות ולכן, לא קמה לתובעת עילת פינוי מכוח הפרות נטענות אלה.
4. חשש התובעת מהפרה צפויה של ההסכם – התובעת חששה (לטענתה בשל איומי השוכר שלא יפנה את המושכר) ולכן הגישה את תביעת הפינוי, אך חשש זה אינו מבוסס ולבטח, אינו מקים לתובעת זכות לפנות את השוכר.
5. היחסים בין הצדדים גרמו ללחצים אצל התובעת – הגם שיהא זה נכון, אין "לחצים" סובייקטיביים אלו מקימים לתובעת עילה לפינוי השוכר.

גם זה קורה, מסתבר ! כפי שישנם שוכרים בעייתיים ישנם משכירים בעייתיים לא פחות וגם אם ההסכם יהיה "הרמטי", נראה שאי אפשר לדעת על מי ניפול ולא משנה באיזה צד אנחנו נמצאים !.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  1716-12-16.